אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָכֵין הֲוָה רִבִּי לִיעֶזֶר צָרִיךְ מִתְבַּזֶּה לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הֲרֵי חֲגִיגַת יוֹם טוֹב לְשִׁיטָּתָךְ תּוֹכִיחַ. שֶׁהִתִּירוּ בָהּ מִשֵּׁם מְלָאכְה וְאָֽסְרוּ בָהּ מִשֵּׁם שְׁבוּת. וַהֲוָה לֵיהּ מֵימַר בָּהּ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בַחֲגִיגַת יוֹם טוֹב שֶׁאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁחַייָבִין עָלָיו כָרֵת. וִיתִיבִינֵיהּ כְּמַתְנִיתִין. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְיוֹם טוֹב שֶׁאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. תֹּאמַר בַּפֶּסַח שֶׁחַייָבִין עָלָיו כָרֵת. כַּיי דָּמַר רִבִּי אִימִּי. עֲשִׁירִין הָיוּ בִתְשׁוּבוֹת. אוֹ ייָבֹא כַיי דָמַר רִבִּי נַסָּא. כְּאִינַשׁ דְּאִית לֵיהּ תְּרִין טְעָמִין וְהוּא מְתִיב חַד מִינְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
כהאי דאמר ר' אמי וכו'. אלא שזה הוא כדאמר ר' אמי לעיל בפ''ב דכלאים עשירים היו בתשובות הרבה להשיב או יבא כהאי דאמר ר' נסא וכו' דחד מתרי טעמי השיב לו:
הרי חגיגת י''ט בשיטתך תוכיח וכו'. כלומר על מה שהשיב ר' יהושע לר''א בברייתא בשיטתך שאתה סובר שמחת י''ט רשות א''כ חגיגת י''ט שהיא לשמחה תוכיח שאסרו משום שבות והתירו משום מלאכה והוה ליה לר''א למימר מה לא אם אמרת בחגיגת י''ט שאין בה כרת וכו' וכן נמי יתוביניה במתני' דקאמר לי' ר' יהושע סתם יום טוב יוכיח ואמאי לא השיב לו לא אם אמרת ביום טוב שאין בו כרת וכו' ותשובה זו אפי' לפי מאי דס''ל לר' יהושע שמחת י''ט מצוה היא ולמה השיב לו כפי שיטתו דס''ל רשות:
הכין הוה ר''א צריך מיתיביה לר' יהושע. כצ''ל וכדלקמן:
הלכה: מַה שְׁבוּת. לֹא כֵן תַּנִּינָן. הַמְחַלֵּל אֶת הַקֳּדָשִׁים. 42a וְהַמְבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וְהַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁלְאַבְרָהָם אָבִינוּ. וְהַמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא׃ אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מָהוּא רְשׁוּת. רָצָה בִישֵּׁל רָצָה לֹא בִישֵּׁל
Pnei Moshe (non traduit)
הלא זה העם וגו'. וכלומר והלחם בו ושוב אינו צריך להשיבך:
וזה היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר''א. מה שהשיב לו במתני' וקרא עליו ר' יהושע הפסוק הזה ואמר לר''א:
גמ' שלש עשרה שנה וכו'. ללמוד תורה ממנו ולא היה יודע בו ר''א ולא החשיבו:
אמר ר' ירמיה. לא קשיא דמהו רשות דקאמר רצה בישל היום ועושה מלאכה רצה לא בישל היום אלא מכין לו הכל מעי''ט ואין זה בכלל המבזה את המועדות דמ''מ הוא עושה שמחת י''ט:
גמ' לא כן תנינן וכו' אדברי ר''א הוא דפריך דקאמר מה ראיה רשות למצוה ואמאי קרי לי' לשמחת י''ט רשות והא קחשיב בפ''ג דאבות והמבזה את המועדות וכו' וזה שאינו חושש לעשות שמחה לכבוד הרגל:
הלכה: שְׁלשׁ עֶשְׂרֶה שָׁנָה עָשָׂה רִבִּי עֲקִיבָה נִכְנַס אֶצֶל רִבִּי לִיעֶזֶר וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ בוֹ. וְזוֹ הִיא תְשׁוּבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה לִפְנֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הֲלֹ֨א זֶ֤ה הָעָם֙ אֲשֶֽׁר מָאַסְתָּ בּ֔וֹ צֵא נָ֥א עַתָּ֖ה וְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
הלא זה העם וגו'. וכלומר והלחם בו ושוב אינו צריך להשיבך:
וזה היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר''א. מה שהשיב לו במתני' וקרא עליו ר' יהושע הפסוק הזה ואמר לר''א:
גמ' שלש עשרה שנה וכו'. ללמוד תורה ממנו ולא היה יודע בו ר''א ולא החשיבו:
אמר ר' ירמיה. לא קשיא דמהו רשות דקאמר רצה בישל היום ועושה מלאכה רצה לא בישל היום אלא מכין לו הכל מעי''ט ואין זה בכלל המבזה את המועדות דמ''מ הוא עושה שמחת י''ט:
גמ' לא כן תנינן וכו' אדברי ר''א הוא דפריך דקאמר מה ראיה רשות למצוה ואמאי קרי לי' לשמחת י''ט רשות והא קחשיב בפ''ג דאבות והמבזה את המועדות וכו' וזה שאינו חושש לעשות שמחה לכבוד הרגל:
משנה: הֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָה הַזָּייָה תוֹכִיחַ שֶׁהִיא מִצְוָה וְהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל אֵילּוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִצְוָה וְהֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא יִדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְעָלֶיהָ אֲנִי דָן. מָה אִם שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. הַזָּייָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת לֹא תִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה אוֹ חִלּוּף מָה אִם הַזָּייָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁבוּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת אַף שְׁחִיטָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם מְלָאכָה לֹא תִדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עֲקִיבָה עָקַרְתָּ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, בֵּין הָעַרְבַּיִם בְּמוֹעֲדוֹ בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רַבִּי הָבֵא לִי מוֹעֵד לָאֵלּוּ כַּמּוֹעֵד בַּשְּׁחִיטָה. כְּלָל אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶיפְשָׁר לָהּ לֵיעֻשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. שְׁחִיטָה שֶׁאֵי אֶיפְשָׁר לָהּ לֵיעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת׃
Pnei Moshe (non traduit)
כלל אמר ר''ע וכו'. והלכה כר''ע:
הבא לי מועד לאלו וכו'. שיהא להן זמן קבוע ושיהא לא אפשר לעשותן מאתמול כמועד של זמן שחיטה דלא מצי למיעבדה מאתמול והזייה נמי אינה מגופה של פסח דלידחי:
עקרת מה שכתוב בתורה וכו'. בתמיה:
א''ל ר''ע או חילוף. דקים לי' לר''ע דהזאה אפי' במקום מצוה אינו דוחה ונילף ק''ו מינה לשחיטה שלא תדחה:
א''ל ר''א ועליה אני דן וכו'. שעל הזאה עצמה ג''כ אני חולק ואומר שתדחה כדי שלא יעכבו מפסח ומכח ק''ו זה בעצמו:
מתני' השיב ר''ע ואמר הזאה תוכיח. בטמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת ואפי' בי''ג בניסן ושהיא מצוה שאם לא יזה בשביעי אינו יכול לעשות הפסח והזייה אינו אלא משום שבות שאינו אלא טלטול בעלמא אלא דמיחזי כמתקן גברא ואפ''ה העמידו דבריהם ואסרו להזות:
תַּנֵּי. חֲגִיגָה הַבָּאָה עִם הַפֶּסַח נֶאֱכֶלֶת תְּחִילָּה כְּדֵי שֶׁיֵּיאָכֵל הַפֶּסַח לַשֹּׂבַע. וְלֹא יֵיאָכֵל הַפֶּסַח לַשֹּׂבַע. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דֹּסַיי. שֶׁלֹּא יָבֹא (לִפְנֵי) [לִידֵי] שְׁבִירַת עֶצֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רב הושעיה תיפתר וכו'. כלומר ורב הושעיה מפרש שאפי' בשחל שביעי שלו בי''ג בניסן שחל בשבת נמי הדין כן שמתעכב ע''י כך מלעשות פסחו ומפני שהוא יום שאסור בהזייה משום שבות:
אשכח תני. בחדא ברייתא כהאי פרושא קדמייא שחל בי''ד וכו' ומיהת לכ''ע כשאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור הוא מכרת לרבי אליעזר וכר' יוחנן:
ולא יאכל הפסח לשבע. ומאי איכפת לן בזה וקאמר ר' יוסי בר בון וכו' כדי שלא יבא לידי שבירת עצם כדפרישית במתני':
אלא תיפתר שחל יום שביעי שלו להיות בי''ד שחל להיות בשבת וכו'. וכשאינו מזה עליו נמצא שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ולשחוט את פסחו ומתעכב הוא ממצות פסח ואפ''ה אמרי' דאין הזייה דוחה שבת ופטור הוא אלמא כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור היא מכרת והה''ד כשהוא מאסקופת העזרה ולחוץ לר''א שהרי בזה לא פליג אדר''ע אלא שהשיב לו ועליה אני דן וכו' לפי דבריך:
ומצוה להזות. וכי סתם הזייה מצוה הלא אם אינו רוצה להזות ולהטהר הרשות בידו:
אמר ר' אלעזר. אמורא. מתני' דידן אמרה כן דהכי שמעי' בתשובת ר''ע לר''א דקתני השיב ר''ע. וכו' וברישא מפרש לה והדר מסיק למילתיה:
לא אמר ר''א אלא לפוטרו מהכרית. כלו' עיקר מילתא דר''א להשמיענו שזה קרוי דרך רחוקה דאע''ג שיכול ליכנס ולעשות הפסח אפ''ה פטור הוא מכרת כשלא נכנס ולא אמרי' לי' היכנס ועשה הואיל ובשעת שחיטה חוץ ממקום שחיטה הוא:
תמן תנינן. לקמן בפ''ט:
הלכה: תַּנֵּי. חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר הָֽיְתָה בָאָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא רְשׁוּת. אִין תֵּימַר חוֹבָה. דָּבָר שֶׁהוּא בָא חוֹבָה בָּא מִן הַמַּעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני וכו'. זאת אומרת שהיא רשות דאין תימר חובה מדאוריי' דבר שהוא בא חובה בא מן המעשר. בתמיה הא קי''ל כל דבר שבא חובה אינו בא אלא מן החולין:
משנה: אֵימָתַי מֵבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה בִּזְמַן שֶׁהוּא בָא בַּחֹל בְּטָהֳרָה וּבְמוּעָט. בִּזְמַן שֶׁהוּא בָא בַּשַּׁבָּת בִּמְרוּבֶּה וּבְטוּמְאָה אֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה׃ חֲגִיגָה הָֽיְתָה בָאָה מִן הַצֹּאן מִן הַבָּקָר מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אימתי מביאין עמו חגיגה. בבבלי פריך מאי תני לעיל דתני חגיגה וקאמר איידי דתני לעיל הרכבתו והבאתו דלא דחי שבת קתני נמי חגיגה הבאה עם הפסח דלא דחי שבת אפי' שחיטה דיליה וכן לא דחי טומאה:
בזמן שהוא בא בחול ובטהרה ובמיעט. שהיו בני חבורה מרובין והפסח ממועט הוא לאכילת בני חבירה מביאין חגיגה עמו ואוכלין החגיגה תחלה ואחר כך הפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השובע כדמפרש טעמא בגמרא שלא יבא לידי שבירת עצם שאם לא היה בא על השבע מתוך שהוא תאב לאכול הבשר שסביבות העצמות אפשר שיבא לידי שבירתן:
ממרובה. שהיו בני חבורה מועטין ודי להם בפסח לבדו:
ובטומאה. כגון שרוב הצבור טמאי מתים או שהי' הכהנים רובן טמאין אין מביאין עמו חגיגה. ולפי שחגיגת י''ד לאו חובה מדאורייתא הוא אלא מדרבנן כדאמרן שיהי' הפסח נאכל על השבע לפיכך אינה דוחה השבת ולא את הטומאה:
חגיגה היתה באה או מן הצאן או מן הבקר וכו'. משא''כ הפסח שאינו בא אלא מן הצאן ומן הזכרים:
גַּבֵּי [תִינּוֹק] מַה אִית לָךְ. שֶׁמָּא יְחֶלֶה הַתִּינּוֹק וְנִמְצָא דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בְּלֹא מִילָה. הָתִיבוּן. הֲרֵי מִזְבֵּחַ שֶׁנָּפַל בַּשַׁבָּת. הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִיבָּנוֹת מֵאֶתְמוֹל. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ יַבּוֹלֶת. הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְחוֹתְכָהּ בַּשַׁבָּת. מִין יַבּוֹלֶת רְאוּיָה לִיחָתֵךְ מֵאֶתְמוֹל. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת. הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהַזּוֹת בַּשַׁבָּת. מִין הַזָּיָה רְאוּיָה לְהַזּוֹת מֵאֶתְמוֹל.
תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׁחִיטָה דוֹחָה שַׁבָּת. כָּךְ מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה דוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בִשְׁחִיטָה שֶׁאֵי אֶיפְשַׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוּחָה אֶת הַשַּׁבָּת. תֹּאמַר בְּמַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה שֶׁאֶיפְשַׁר לָהֶם לֵיעֲשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת (אֵין) דּוֹחִין אֶת הָשַּׁבָּת. אָמַר לוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אֵימוֹרֵי צִיבּוּר יוֹכִיחוּ. שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָן מוֹצָאֵי שַׁבָּת וַהֲרֵי הֵן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. מַה לִי מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לִפנֵי שְׁחִיטָה. מַה לִי מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לְאַחַר שְׁחִיטָה. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. מַה לְמַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לְאַחַר שְׁחִיטָה דּוֹחִין אֶת הָשַּׁבָּת שֶׁכְּבָר דָּחָת שְׁחִיטָה אֶת הַשַּׁבָּת. יִדְחוּ מַכְשִׁירֵי שְׁחִיטָה לִפנֵי שְׁחִיטָה וְאַדַּיִין לֹא דָחָת שְׁחִיטָה אֶת הַשַּׁבָּת. דָּבָר אַחֵר. שֶׁאִם יִמָּצֵא הַזֶּבַח פָּסוּל וְנִמְצָא דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בְּלֹא שְׁחִיטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר''א אומר וכו'. כל זה עד סוף הלכה גרסי' לעיל פר''א דמילה בהלכה א' ושם פירשתי:
וְאִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. אוֹ חִילּוּף. לְפִי שֶׁהָיָה רִבִּי לִיעֶזֶר מְלַמְּדוֹ הֲלַמְּדוֹ הֲלָכָה וּבָא שֶׁאֵין חֲגִיגָה דוֹחָה שַׁבָּת וְכָפַר בּוֹ בִּשְׁעַת הָדִּין. לְפוּם כָּךְ הוּא אֲמַר לֵיהּ. אוֹ חִילּוּף.
Pnei Moshe (non traduit)
ואית בר נש וכו'. על הא דקאמר ר''ע לר''א או חילוף הוא דמתמה וכי כך משיבין לרבו שלו דבר שאינו וכי אפשר לדחות שחיטת הפסח. ומשני לפי שהיה ר''א מלמדו הלכה בענין חגיגה שבאה עם הפסח שאינה דוחה השבת לפים כן היה לו איזה דרך לפלפל עמו בכך ולומר לו או חילוף וכלומר דלא היתה כוונתו של ר''ע על שחיטת הפסח כלל אלא כאומר לרבו א''כ אפשר ללמוד הדין בחילוף מהזאה ועל שחיטת חגיגה דמה''ט לא תדחה את השבת ור''א הבין שעל שחיטת הפסח אמר לו כך והשיב לו עקרת מה שכתוב בתורה וכששמע ר''ע לזה אמר לו אף דבריך הבא לי מועד לאלו וכו':
אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאַסְכּוּפַּת יְרוּשָׁלֵם וְלַחוּץ. מֵשִׁיבִין דָּבָר מִחוּץ לִירוּשָׁלֵם עַל דָּבָר שֶׁבִּירוּשָׁלֵם
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' יודה בן פזי. דמצינן למימר דתיפתר להא דר' אליעזר דלקמן כמ''ד מאסקופת ירושלים לחוץ דתנאי היא דפליגי אליבא דר''א בהא ולהאי מ''ד לא קרי דרך רחוקה אלא כשיהיו חוץ למקום אכילתו:
משיבין דבר וכו'. כלומר דדחי להאי דר' יודה בר פזי דאלו להאי תנא אליבא דר''א אין להשיב להא דס''ל לדידיה דדבר שהוא מחוץ לירושלים על הזייה שהוא דבר שבירושלים דהא משמע שכך השיב לו ר''ע אי אתה מודה כשאינו מזה עליו שמתעכב הוא מפסחו ופטור הוא מכרת כמו דסבירא לך בדרך רחוקה ואלו להאי מ''ד דס''ל לר''א מאסקופת ירושלים אין דמיין זה לזה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵי זוֹ הִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ. וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ. דִּבְרֵי רִבִּי [עֲקִיבָא. רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר. מֵאַסְקוּפַּת עֲזָרָה וְלַחוּץ.] אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר אֶלָּא לְפוֹטְרוֹ מִן הַהִכָּרֵת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. הֵשִׁיב רַבִּי עֲקִיבָה. הַזָּייָה תוֹכִיחַ. שֶׁהִיא מִצְוָה. ומִצְוָה לְהַזּוֹת. תִּיפְתָּר שֶׁחָל יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בָּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שֶׁאִילּוּ חוֹל הָיָה. הָיָה מַזֶּה עָלָיו וְאַחַר כָּךְ בָּא וְשׁוֹחֵט לוֹ אֶת פִּסְחוֹ וְהוּא נִכְנַס וְאוֹכְלוֹ בָעֶרֶב. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא שַׁבָּת וְאֵינוֹ מַזֶּה עָלָיו נִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוֹת. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. תִּיפְתָּר שֶׁחָל יוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שֶׁאִילּוּ חוֹל הָיָה. הָיָה מַזֶּה עָלָיו וּלְמָחָר הוּא בָא וְשׁוֹחֵט לוֹ אֶת פִּסְחוֹ וְהוּא נִכְנַס וְאוֹכְלוֹ לָעֶרֶב. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא שַׁבָּת וְאֵינוֹ מַזֶּה עָלָיו נִמְצָא מִתְעַכֵּב מִן הַמִּצְוֹת. 42b אַשְׁכַּח תַּנֵּי כְהָדֵין קַדְמַייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר רב הושעיה תיפתר וכו'. כלומר ורב הושעיה מפרש שאפי' בשחל שביעי שלו בי''ג בניסן שחל בשבת נמי הדין כן שמתעכב ע''י כך מלעשות פסחו ומפני שהוא יום שאסור בהזייה משום שבות:
אשכח תני. בחדא ברייתא כהאי פרושא קדמייא שחל בי''ד וכו' ומיהת לכ''ע כשאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור הוא מכרת לרבי אליעזר וכר' יוחנן:
ולא יאכל הפסח לשבע. ומאי איכפת לן בזה וקאמר ר' יוסי בר בון וכו' כדי שלא יבא לידי שבירת עצם כדפרישית במתני':
אלא תיפתר שחל יום שביעי שלו להיות בי''ד שחל להיות בשבת וכו'. וכשאינו מזה עליו נמצא שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ולשחוט את פסחו ומתעכב הוא ממצות פסח ואפ''ה אמרי' דאין הזייה דוחה שבת ופטור הוא אלמא כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור היא מכרת והה''ד כשהוא מאסקופת העזרה ולחוץ לר''א שהרי בזה לא פליג אדר''ע אלא שהשיב לו ועליה אני דן וכו' לפי דבריך:
ומצוה להזות. וכי סתם הזייה מצוה הלא אם אינו רוצה להזות ולהטהר הרשות בידו:
אמר ר' אלעזר. אמורא. מתני' דידן אמרה כן דהכי שמעי' בתשובת ר''ע לר''א דקתני השיב ר''ע. וכו' וברישא מפרש לה והדר מסיק למילתיה:
לא אמר ר''א אלא לפוטרו מהכרית. כלו' עיקר מילתא דר''א להשמיענו שזה קרוי דרך רחוקה דאע''ג שיכול ליכנס ולעשות הפסח אפ''ה פטור הוא מכרת כשלא נכנס ולא אמרי' לי' היכנס ועשה הואיל ובשעת שחיטה חוץ ממקום שחיטה הוא:
תמן תנינן. לקמן בפ''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source